יום הולדת 39: המכתב הכן של ליאור משיח על חיים, אבל וכימותרפיה.

ליאור משיח, קונדיטורית ובלוגרית מLioroooosh, פותחת את הפוסט במשפט שמסכם הכל: 'החיים יכולים לגעוש, להיות בלתי נסבלים ואכזריים ומכוערים ושוברי לב, אבל הם גם יפים'. זו לא סיסמה ריקה - זו התמצית של שנה שכללה גם אבל וגם מחלה.

בכיתוב היא מספרת שביום הולדת 38 ישבה שבעה על אביה, ושנה אחרי, ביום הולדת 39, היא כבר בהתאוששות מטיפול כימותרפיה. למרות זה, היא בוחרת לחגוג את מה שהיא מכנה '39 קיצים', ומשתמשת ביום ההולדת כהזדמנות לעצור, לקחת צעד אחורה ולהסתכל על התמונה המלאה.

לדברי ליאור, שני הדברים נכונים בו-זמנית - וזו בדיוק הנקודה. היא לא מנסה להכחיש את הקושי: היא כותבת שיש 'דבר או שניים' שהייתה משנה, ושאם הייתה מדברת עם עצמה כילדה, זו כנראה הייתה 'מאוד עצובה ומפחדת' לשמוע על שני ימי ההולדת האחרונים.

עם זאת, לצד הכאב היא מונה מה שכן קיבלה: משפחה מדהימה שאיתה בתוך זה, חברים מדהימים שלא עוזבים, ואחים גדולים שמוכיחים שהם דואגים לה 'לא משנה מה'. זו לא אופטימיות תמימה אלא הכרה כנה בשני הצדדים של אותה מציאות.

בין שני ימי ההולדת האלה עברה על ליאור שנה קשה מאוד לפי מה שהיא כותבת. ביום הולדת 38 היא ובני משפחתה ישבו שבעה על אביה - כלומר איבדה את אביה סמוך לאותו זמן. שנה לאחר מכן, ביום הולדת 39, היא כותבת שהיא 'מתאוששת מטיפול כימותרפיה', מה שמעיד על התמודדות מקבילה עם מחלת הסרטן.

היא מתייחסת לזה ישירות: 'יש שיגידו, כנראה, אני הילדה, מה זה החרא הזה? זה לא מה שהבטיחו לנו'. השורה הזו ממחישה את הפער בין הציפיות התמימות של ילדות לבין המציאות המורכבת של החיים כמבוגרת.